"הילדים שלי לא אוכלים כלום!" - מה זו בררנות אכילה ואיך מזהים אם הילדה או הילד שלי בררנים?

"הילדה שלי אוכלת רק את המים של המרק!", "הילד שלי רוצה רק פסטה בלי כלום, כל יום...", "אין שום סיכוי שאני אצליח לגרום לילדים לאכול ירקות, מקסימום ביס מלפפון".

מכירים את המשפטים האלה? יצא לך להגיד אותם בעצמך?

אם עניתם שכן, אז יכול להיות שאתם מכירים או שיש לכם ילד או ילדה בררנים.

זה בהחלט מצב מתסכל, מתיש ואפילו מפחיד שהורים רבים נתקלים בו...

הילדה או הילד מסרבים לטעום מאכלים חדשים, או נמנעים מקבוצות מזון שלמות, ובסופו של דבר אוכלים מגוון מצומצם מאוד של מאכלים.

למה זה קורה?

יש תיאוריות רבות לגבי התפתחות בררנות, ולרוב מתייחסים אליה כאל חלק טבעי בהתפתחות של פעוטות שמגיעה לשיא בין גילאי שנתיים עד שש.

לרוב השלב הזה חולף לאט לאט, אך לפעמים יש ילדות וילדים שממשיכים בהתנהגות ההימנעותית גם אחרי הגילים הלאה.

אך האם כל ילד שמפריד בין הפירה לשניצל או מתנגד בתוקף לטעום את הירקות הוא בררן?

בגדול, התשובה היא "לא".

בהתבגרות והתפתחות שלנו כבני אדם ישנם שלבים בהם אנו מפתחים את האינדיבידואל שאנחנו, לומדים וחוקרים את הסביבה ומגדירים את הגבולות שלנו כבודד בתוכה.

כחלק מהשלב הזה אנו עשויים לראות התנהגויות כמו התפרצויות זעם, התנגדות להורים או לסמכות, חוסר חשק לנסות או לטעום משהו חדש, שימוש רב במילה "לא"... מה שהורים רבים קוראים לו "גיל שנתיים הנורא", אך למעשה זה שלב שמתחיל בערך בגיל הזה אבל עשוי להמשיך עוד כמה שנים...

סיבה נוספת לכך שאנחנו רואים את זה בעיקר אצל ילדים היא פיזיולוגית - ככל שאנחנו מתבגרים פוחתת כמות פקעיות הטעם שלנו בלשון, ולכן אצל ילדים, חוויית הטעימה היא הרבה יותר עוצמתית מאשר אצלנו, והיא יכולה להיות אינטנסיבית מידי, בעיקר אם הילד או הילדה מתקשים גם בווויסות חושי.

זה מאוד תקין שהילד מביע התנגדויות ומבסס את דעותיו, אך חשוב לשים לב מתי הדברים חוצים את הגבול.

זה יכול להתבטא בצורה התנהגותית ורגשית כמו יצירת מתחים סביב האוכל, בכי סביב הארוחה, הימנעות אקטיבית מאוכל (קימה מהשולחן, יריקת המזון ועוד), או בצורה פיזיולוגית-קלינית כמו בחסרים תזונתיים, בהאטה בגדילה ועוד.

אז איך נבין מתי מדובר בהתנהגות נורמטיבית ותואמת גיל ומתי מדובר בתחילתה של בררנות שיכולה להחמיר?

נתחיל מלעשות סדר בהגדרות.

כמו בכל מיני מונחים שאנחנו משתמשים בהם בקלות רבה מידי - בררנות היא מילה שנאמרת מאוד בקלות על ידי הורים רבים. אבל בואו נבין שבררנות מוגדרת כבר בעיה כשהיא מפריעה לתפקוד היומיומי או לבריאות, ולכן לא כדאי להתייחס לכל התנגדות למזון או הימנעות כאל בררנות (ובטח שלא "לתייג" את הילד או הילדה כבררנים בקלות רבה מידי ולקבע את המצב). לרוב, בררנות תשלב בתוכה עניינים רגשיים, קושי בוויסות חושי ואו רגשי, קיבעונות ועוד.

הרבה אנשים לא מכירים מונח חשוב שהוא - "נאופוביה", פחד ממה שחדש.

התופעה הזו לפעמים מוגדרת כ"בררנות קלה", אבל היא רק חלק ממה שנראה אצל בררני אכילה, וגם הטיפול יהיה דומה, אך שונה.

והחדשות הטובות הן, שאפשר לשפר את זה מאוד! ובטח למנוע את הקיבעון של התופעה ובררנות מתמשכת.

וכמובן שנשאלת השאלה - האם יש מה לעשות כדי לשפר את המצב?

בהחלט!!

כמובן שההמלצה היא שתמיד במקרים בהם יש ספק, פחד או חשש סביב האכילה של הילד או הילדה רצוי לפנות לייעוץ מקצועי.

הרבה פעמים החמרה או המשך התנהגות בררנית קשורה לגורמים סביבתיים, מערכת היחסים סביב האוכל וגורמים שקשורים לוויסות רגשי או חושי ובכל אלה אפשר לטפל ובכך למנוע בררנות בעתיד וגם לשפר את היענות האכילה הנוכחית.

אבל אם הגעת עד לכאן, אני אוציא אותך מהמאמר הזה עם טיפים שאפשר ליישם במקרים של נאופוביה, וכדי לשפר את הקושי שמול צורת האכילה של הילד או הילדה.

הנה 5 דברים שלא כדאי לעשות כשיש ילד עם בררנות אכילה או נאופוביה:

לעודד אכילה מול מסך או בהיסח דעת.

פעמים רבות הורים חושבים שאם יסיחו את דעתו של הילד יצליחו לתת לו לאכול דברים שלא היה אוכל בתשומת לב. הדרך הזו לא תעזור להעשיר את תזונת הילד וגם תפגע ביכולתו לסגל הרגלי אכילה נכונים ובריאים.

לוותר על מאכלים שהילד לא הסכים לטעום או לא אהב אחרי ניסיון אחד או שניים.

חשיפה למאכלים חדשים והדרך משם ועד לטעימה או ממש אכילה שלהם יכולה לקחת זמן וחשיפות מרובות. אם תוותרו על המאכל ולא תחשפו את הילד שוב, הסיכוי שהוא יטעם ממנו בעתיד קטן.

להשוות את האכילה שלו לאכילה של אח/חבר/בן משפחה - "תראה איך #&@$ אוכל יפה וטועם מהכל".

לכל ילד יש תהליך שונה ודרך אחרת לאכול, השוואות לא ישיגו כלום מלבד תסכול ותחושה של הילד שהוא פחות טוב/ לא בסדר.

ללחוץ, להעיר, לדרבן, לכעוס ובכלל ליצור עניין יתר סביב האכילה של הילד בזמן הארוחה.

ביקרות, לחץ וכעס סביב השולחן רק יגבירו את החרדה ואת הקושי של הילד אל מול האוכל שמולו. נסו להפוך את השולחן למקום בטוח ורגוע שמאפשר לילד להתנסות ללא פחד.

רצוי לא לנהל שיחות של ממש בנושא, אבל אם כבר החלטתם להעלות את נושא האוכל בפני הילד, אל תעשו את זה בזמן האוכל.

לנסות "לעבוד על הילד" ולהכניס מרכיבים חדשים למאכלים בלי שהוא ידע.

אם הילד גדול ומבין, מדובר בסיכון עצום! אם הילד ישים לב לשינוי עלולים לקרות שני דברים שמאוד קשה לתקן - ראשית, הוא עשוי להפסיק לאכול גם את המאכל שהוא אכל עד עכשיו. שנית, הוא יאבד את האמון בך. יהיה לו קשה לסמוך עליך ועל האוכל שניתן לו.

אז מה כן?

ממליצה לא לוותר על פגישה אחת או תהליך אצל אשת מקצוע שתתאים את הכלים למשפחה ולילד שלך! לפעמים כמה כלים פשוטים יכולים לעשות שינוי של ממש!

רוצה להתייעץ? אפשר לפנות אלי לקביעת פגישה או אפילו לייעוץ קצר או חד פעמי.

ובנוסף, בקרוב תעלה לאתר חוברת טיפים להורים לשיפור ושדרוג תזונת הילדים... שווה לחכות!